בזמן שפוסט זה נכתב, עוד 5 תוכניות רצות ברקע, אחת מתוכן היא הדפדפן שלי שכרגע פתוחים בו 8 טאבים צנועים. מחר ומחרתיים, כשאנחנו והעולם נחזור מחופשת סופ”ש, סביר להניח שמספר הטאבים יכפיל את עצמו.
אפליקציית הטוויטר שלי פתוחה: היא מראה לי את העדכונים שזורמים בקצב של טוויט לדקה ואת הטוויטים שצוייצו אלי. באתר פייסבוק יש לי 5 צ’אטים פתוחים. מקצם כבר הסתיימו וחלקם כאלה שהתחילו לפני זמן מה אך טרם באו לסופם הברור. אני מתבונן בזרם הפיד שמחזיר לי מבט מאשים “נו?! כבר יום שלם שלא קראת אותי. וזה רק החדשות שסיננתי עבורך. תגיד תודה שאתה לא רואה את כל הלייקים, חברויות, משחקים שרוצים להיות פארמוויל הבא וסטטוסים תמהוניים שהחברים שלך כותבים בלי סוף”.
בחשבון הג’י-מייל שלי יש 3 הודעות שטרם נקראו, 2 הודעות שנקראו אך טרם סיימתי לטפל בהם ועוד 20 הודעות מוזנחות שהתעצלתי למחוק או לתייק. הנייד שלי פתוח. מראה לי את האייקון שמזכיר לי שיש הודעה קולית שטרם קראתי. זה חבר ששואל אותי איפה אני ו”תתקשר מתי שהוא, הא?”. אמא עוד מעט תתקשר ותזכיר לי שאנחנו נפגשים לארוחת צהריים ב-13:00 (כבר 15 שנה – מאז שעזבתי את הבית – שאנחנו אוכלים באותה שעה אבל זה לא מה שימנע ממנה להזכיר לי את זה שוב ושוב).
אנחנו מוצפים בערוצי תקשורת מכל הצדדים, וכולם רבים על תשומת הלב שלנו. הדרך היחידה שלנו להתמודד עם כל ההפרעות וגירויים שמעמיסים על המערכת החושית שלנו, היא להעניק שברירי שניות לכל גירוי. במושגים של מערכת הפעלה, הפכנו להיות מערכת רב משימתית אשר מעניקה פרקי זמן קצרים לכל משימה לפני שהיא עוברת לבא. כשסיימנו לעבור על כל המשימות, אנחנו חוזרים למשימה הראשונה לעוד מספר שניות וחוזר חלילה (גיקים, נא לא להעיר על מחשבים מרובי ליבות. לנו, בני התמותה, יש רק מח אחד).
דרכי ההתקשרות הפכו להיות משיחות אחד על אחד בזמן אמת, לדיאלוגים מרובים שמנוהלים בשלט רחוק עם הפסקות ממושכות בין משפט למשפט. לא פלא שרוב המשתמשים בטלפונים ניידים צורכים פחות דקות שיחה משירותי מידע. אכן, טכנולוגיה, רשתות חברתיות ורוחב פס הפכו את חיינו למגוונים יותר ונתנו לנו יותר אפשרויות לתקשר. למעשה, השימוש בערוצים אלו מביא לבידוד חברתי מהאנשים שקרובים לנו.
כמו שהטלוויזיה לא יכולה לתת מבט אמיתי על המציאות אותה היא מנסה לתאר, כך גם הערוצים החברתיים לא באמת מקשרים אותנו לחברים האמיתיים שלנו שם בחוץ. לכאורה, הפכנו להיות מתקשרים רב-משימתיים אך למעשה אנו מתבודדים לנו בחסות המחשב והמכשיר הנייד. המחשבה הזאת לא עושה לי טוב. אולי אני אכתוב על זה סטטוס בפייסבוק. בינתיים תסלחו לי, אני הולך לאכול עם המשפחה שלי צהריים.
מדוע אנחנו משתמשים בגוגל? פשוט. אנחנו צריכים מידע שלא נמצא ברשותנו. מאז 
בשעה טובה ומוצלחת (גם אם באיחור) 
משטרת מחוז ת”א השיקה קמפיין חדש בו היא פונה לאזרחים 
